יְבָרֶכְךָ יהוה וְיִשְׁמְרֶךָ:

יָאֵר יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:

יִשָּׂא יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי אֲבָרְכֵם.

– במדבר ו, כב-כז

אהוד בן גרא

מתוך Biopbek

קפיצה אל: ניווט, חיפוש


תוכן עניינים

[עריכה] אהוד בן גרא

קטע ללימוד:אני ממליץ ללמד את פרק ג' מהסיכום שהכנתי ולהסביר יותר על החרב פיפיות, על המילים הקשות ועל הסיפור עצמו, אם למישהו יש הצעה יותר טובה שיתקן או שיכתוב בשיחה --Roeehadar 17:20, 18 בדצמבר 2011 (IST)

אהוד בן גרא היה משבט בינימין.

יריחו היתה בשטח של שבט בינימין.

אהוד היה השני מן השופטים שנשלחו על ידי ה' בשביל להושיע את בני ישראל מאויביהם.

אהוד היה שמאלי או חסר יד ימין "איטר יד ימנינו" (פרק ג' פס' טו').

הצגתו של אהוד בן גרא כשמאלי מיד בפתיחה לא נועדה לתאר את דמותו - אלא להציג פרט מרכזי להמשך הסיפור ולתכסיס של אהוד.

בסיפור של אהוד בן גרא, לראשונה, מתואר בפירוט מעשה גבורה של שופט, שהציל את עמו מיד משעבד זר.

משימתו של אהוד היתה לרצוח את עגלון בביתו, בין אנשיו, להימלט ממקום הרצח, ולנצל את המהומה והבלבול של המואבים, כדי להלום בהם.

משימה זו דרשה תכנון קפדני של מיספר תכסיסים בשלבים השונים של הביצוע.

התכסיס הראשון – הכנת חרב מיוחדת קטנה וחדה מישני צידי הלהב (חרב פיפיות).

אהוד האיטר הסתיר את החרב תחת בגדיו על ירך ימינו (פס' טז).

התכסיס השני – ניצול מעמד הגשת המנחה לרכישת אמון המלך ואנשיו (פס' יז-יח).

במעמד הרצח (פס' יט-כג) השתמש אהוד בתכסיסים נוספים: באמתלה של "דבר סתר" נשאר עם המלך לבדו.

לאחר מכן טען שהסוד הוא דבר אלוהים והמלך קם לשמוע אותו.

זה שהמלך השמן קם אפשרה לאהוד להבטיח את חדירת חרבו הקטנה לגוף המלך, שם השאיר אותה ונפטר ממכשיר הרצח, שיכול היה להסגירו בשלב הבריחה.

נעילת הדלת סייעה לו להרוויח זמן.

עבדי המלך חשבו, שהמלך נעל עצמו בכוונה ולא העזו להפריע לו (פס' כד-כה).

לכידת מעברות הירדן מנעה מצבא מואב להימלט חזרה לארצו ולשקם את עצמו (פס' כו-כט).

אמנם לא כל התכסיסים תוכננו מראש על-ידי אהוד, חלקם אלתר בשעת מעשה ולאור המסיבות שנוצרו בשטח, וחלקם זומנו לידו, אך אין בכך לשנות את הקביעה כי לפנינו סיפור המורכב מרצף של תכסיסים.

על חולשתם של שבטי ישראל ניתן ללמוד גם מאופן לחימתו של אהוד, שאינו מעיד על ארגון צבאי משוכלל.

--אור ס 21:39, 15 בדצמבר 2011 (IST)

[עריכה] עגלון מלך מואב

כפי הנראה מפסוק י"ג, היה עגלון לוחם אמיץ בעל כושר מנהיגות וארגון עד שהצליח ללקט סביבו גם את בני עמון ועמלק ובמספר קרבות, כמשתמע מהלשון: "וילך ויך" (וכל "וילך" מלמד על תהליך הלוקח זמן ולא על מעשה אחד) נצח את בני ישראל והגיע עד יריחו. ילדיו של עגלון היו רות המואביה ודוד המלך.

[עריכה] סיכום פרק ב' שופטים

ה' אומר לבני ישראל שלא ינטוש אותם לעולם ושתמיד יהיה איתם אבל שבני ישראל לא יכרתו ברית עם יושבי ארץ ישראל. וה' אומר שאם בני ישראל לא יקשיבו לו הוא לא יגרש מפניהם את יושבי ארץ ישראל מהם ושהוא יהיה להם בתור מוקש. אחרי שמלאך ה' אמר לבני ישראל את דברים אלה הם בכו וקראו למקום בכים והתפללו שם לה'.

ויהושוע שלח את העם לרשת את הארץ איש לנחלתו, והעם עבד את ה' כל ימי יהושוע אחרי שראו מה ה' עשה להם. ואז מת יהושוע בן מאה ועשר שנים ובני ישראל קברו אותו בגבול נחלתו בהר אפרים מצפון להר געש. ואחרי שכל הדור מת קם דור חדש שלא ידע על הניסים שה' עשה להם.

והדור החדש של בני ישראל עבדו את האלילים, והם עזבו את ה' ועברו להתפלל באלוהים של יושבי בני ישראל. וה' נתן את בני ישראל ביד שוסים והם שיסו אותם, וה' מכר אותם ליד אויביהם וה' הקים שופטים ובני ישראל לא יכלו לעמוד עוד בפני השופטים, וה' הושיע אותם מיד השוסים. וגם לשופטים בני ישראל לא שמעו והם שוב התפללו לבעלים, והם לא הלכו בעקבות הדור הקודם שהקשיב לה'. ומכיוון שנתן לבני ישראל שופטים, השופטים השיעו אותם מיד אויביהם כל ימי השופט כי ה' כי "ינחם ה' מנאקתם". ואחרי מות השופט בני ישראל שוב התפללו לבעלים ולא שמעו בקול ה'. וה' כעס על בני ישראל ואמר להם שלא יתפללו שוב לבעלים ויתפללו לה' כמו אבותיהם עם יהושוע. וה' הניח להם ולא נתנם ביד אויבם ולא נתנם ביד יהושע.

--Idos 18:48, 11 בדצמבר 2011 (IST)פרק זה הוא מבוא לכל ספר שופטים, הוא מראה את מעגל היחסים בין ה' ובני ישראל: העם עובד אלילים במקום את אלוהים (יב" ויעזבו את ה' אלוהי אבותם), ה' כועס ועוזב אותם (יד" יחר אף ה'בישראל). העם מפסיד בכל המלחמות וחי בקשיים רבים (יד" וימכרם ביד אויבהם מסביב), העם בוכה לה'. ה' מרחם עליהם ושולח להם שופט (יח" וכי הקים ה' להם שופטים), העם חוזר בתשובה והם מנצחים במלחמות(יח" והיה ה' עם השופט והושיעם). כאשר השופט מת העם שוב עובד אלילים(יט" והיה במות השופט ישבווהשחיתו אבותם), ה' כועס והכל מתחיל מהתחלה... כך בכל ספר שופטים.

בעל ואשתורת הם האלוהים של האנשים שגרים בארץ כנען ובגלל זה הם מתפתים להאמין בהם במקום בה'. --Idos 18:46, 11 בדצמבר 2011 (IST)


[עריכה] סיכום פרק ג' שופטים

גם פרק ג מתחיל עם כך שבני ישראל עובדים את הבעל והאשרות. הסיבה שמוסברת היא פסוק ו'("ויקחו את בנותיהם להם לנשים...). --Idos 19:13, 11 בדצמבר 2011 (IST)


ה' הניח את בני ישראל ביד חמשת סרני פלישתים בקרב הכנעני החתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי. והם לקחו את בנותיהם לנשים, ואת בנותיהם נתנו לבניהם והם עבדו את אלוהיהם.

וה' כעס על בני ישראל מכיוון ששכחו אותו ועבדו את הבעלים ואת האשרות. וה' כעס על בני ישראל ונתן אותם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים ובני ישראל עבדו את כושן שמונה שנים. ובני ישראל זעקו אל ה' וה' הקים להם מושיע, עתניאל בן קנז שמו, "אחי כלב הקטון ממנו". ותהיה עליו רוח ה' והוא ישפוט את ישראל. ועתניאל הסיר מבני ישראל את עבדותם מכושן רשעתיים והראץ עבדה את ה' ארבעים שנה ועתניאל בן קנז מת.

ובני ישראל עשו שוב את הרע בעיני ה' וה' נתן אותם ביד עגלון מלך מואב והם ירשו את עיר התמרים. ובני ישראל עבדו את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה. ובני ישראל זעקו לה' וה' הקים להם שופט, אהוד בן גרא שמו והוא איטר יד ימינו (שמאלי). ובני ישראל נתנו לאהוד מנחה לעגלון מלך מואב. ואהוד בן גרא שם על ירך ימינו חרב קטנה (מכיוון שהיה שמאלי שם את החרב על ירך ימין וכך השומרים שבודקים רק את ירך שמאל וחושבים שכולם ימנים, כך היה קל מאוד להגניב חרב לארמון של עגלון). ואהוד קרב את המנחה לעגלון ועגלון היה איש בריא מאוד, ואהוד נתן לעגלון את המנחה ואמר לעגלון שיש לו משהו חשוב לומר לו ב"סוד". ואהוד אמר למלך שיש לו דבר אלוהים לומר לו, הוא קם מכיסאו, לקח את החרב עם יד שמאל ותקע בבטנו של עגלון ואהוד תקע בעגלון את החרב עד הסוף והוא לא שלף את החרב מבטנו. ואהוד יצא אל בני ישראל והוא נעל את הדלת, ושומרי המלך באו לראות מה קורה איתו וראו שהדלתות נעולות אז הם חשבו שהוא בטח עכשיו מתענג על המנחה. ואחרי שחיכו הרבה מאוד זמן הם פתחו את הדלת וראו שעגלון נפל ארצה ומת. ואהוד באותו הזמן נמלט מהארמון ורץ לכיוון בני ישראל והוא תקע בשופר ובני ישראל ירדו איתו כשהוא מוביל בראש ירדו מן ההר. ואהוד אמר להם רדפו אחרי העם כי ה' נתן את העם בידיכם. ובני ישראל לכדו אותם והרגו את כולם ואויבם נכנע להם והארץ שקתה שמונים שנה.

--Idos 19:27, 11 בדצמבר 2011 (IST)בתנ"ך נהוג לקצר ולהמעיט במילים. מפרשים מסוימים שאלו: למה מספרים בפירוט איך החרב נכנסה לו לגוף(כב" ויבוא גם הניצב אחר הלהב, ויסגור החלב בעד הלהב כי לא שלף החרב מבטנו ויצא הפרשדנה.) כי ככה הדם לא ירד עליו והוא יכל לצאת מהשער הראשי בלי שאף אחד יחשוד, והוא יצליח לברוח ולהרוויח זמן.)--Idos 19:27, 11 בדצמבר 2011 (IST)


ואחרי אהוד היה שמגר בן ענת והוא הושיע את ישראל שש מאות איש במלמד הבקר.

[עריכה] תוספת - חרב פיפיות

תמונה:חרב פיפיות.jpg

חרב פיפיות היא חרב חדה מאוד משני צדיה.

מקור הביטוי בתנ"ך: "וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת גֹּמֶד אָרְכָּהּ" (שופטים ג, טז). הביטוי איננו מופיע כאן במפורש, אך בספר תהלים כן.

אין הכוונה לחרב שמשני צדי ידיתה יש להב (כלומר שני להבים נפרדים), אלא לחרב בעלת להב דו־צדי (החרב הנפוצה כיום, כמו זו המופיעה בתמונה). עם זאת במהלך השנים השתרש הפירוש השגוי והפך לניב.

חרב רגילה , בניגוד לחרב פיפיות , חדה רק בצד אחד.

כלי הנשק הנפוצים בתנ"ך הם אכן חרבות אך חרב פיפיות היא סוג מיוחד של חרב שנזכרה בתנ"ך ( בסיפורו של אהוד בן גרא ).

[עריכה] מקורות

http://www.damada.co.il/topics/inventions/navigator_sel.shtm

http://www.hayadan.org.il/serendipity-in-science-0702103/

הידען http://www.hayadan.org.il/wheels-history-0910086/

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%9C%D7%9A_%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%91

http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=781

http://he.wiktionary.org/wiki/%D7%97%D7%A8%D7%91_%D7%A4%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA

http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/xerev.html

כלים אישיים