יְבָרֶכְךָ יהוה וְיִשְׁמְרֶךָ:

יָאֵר יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:

יִשָּׂא יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי אֲבָרְכֵם.

– במדבר ו, כב-כז

מערכת השלד והשרירים -בגוף האדם

מתוך Biopbek

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים


כותבות העבודה: ללי, לרין, מורן ושחר



[עריכה] השלד

השלד הוא אוסף של העצמות שנמצאות בבעלי חיים השייכים למערכת המיתרניים. השלד מאפשר את גדילת הגוף בעזרת התארכות העצמות והחלפת הסחוס בעצם. התהליך בו הופך הסחוס לעצם נקרא "התגרמות" או גם "הסתיידות" (מלשון סידן). לרוב, תהליך הגדילה מסתיים כשכל הסחוס הפנוי הופך לעצם, מעט אחרי הבגרות המינית של הפרט. השלד נועד לתמוך באיברים הפנימיים ולהגן עליהם. הוא מאפשר לבעלי החיים תנועות חדות שלא אפשריות בלעדיו.

עצמות השלד מחוברות זו לזו במפרקים בעזרת רצועות, סחוס ורקמת חיבור. לעתים, המפרק כולל יותר משתי עצמות. חלק מהמפרקים נועדו לאפשר תנועה קלה של העצמות כגון מפרק הכתף שמאפשר תנועה בשלושה כיוונים (ימין - שמאל, למעלה - למטה וסיבוב) וחלקן נועדו לאפשר תנועה מוגבלת יותר כמו המפרק המרוחק של האגודל שמאפשר רק תנועה אחת - כיפוף האגודל למטה ולמעלה. סוג שלישי של מפרקים אינם מאפשרים תנועה כלל - כמו בגולגולת.


השלד הוא אוסף כל 206 העצמות המצויות בגוף האדם. לולא השלד התומך, היה גופינו רופס כגוף החילזון.

בתור תינוקות, אנחנו נולדים עם 270 עצמות, כשככל שאנחנו גדלים, העצמות מתחברות לעצמות גדולות יותר, לאדם בוגר יש כ-206 עצמות.

עצמות השלד הו בעלות צורות שונות:

עצמות מאורכות: עצם הזרוע, עצם הירך...

עצמות הקצרות: חליות עמוד השדרה, עצמות האצבעות והבהונות...

עצמות השטוחות: השכמה...

עצמות העגולות: פקת הברך...

[עריכה] עמוד השדרה

עמוד השדרה מורכב מ26 עצמות. כל אחת מהעצמות האלו נקראת חוליה, החוליות מסוגלות להתנועע פרט לשתי התחתונות, שליד האגן: הצולב, והעצה, שהן מאחות וקשוחות. החוליות האחרות יכולות להסתובב מצד לצד וגם קדימה ואחורה. החוליות חלולות ודרך הנקבים שבהן עובר חוט השדרה.


עמוד השדרה הוא החלק הקשיח במערכת הנושאת את משקל חלקו העליון של הגוף אצל בעלי החוליות ותפקידיו העיקריים להגן על חוט השדרה ולאפשר יציבות לגוף. תעלת השדרה העוברת לאורכו מכילה את חוט השדרה ומגינה עליו. הזיזים המקיפים את קשת החוליה מאפשרים קשר בין השרירים לשלד.

קיומו של עמוד השדרה בשלד מהווה סיווג לתת קבוצה של בעלי חיים - בעלי חוליות. אצל בעלי חוליות שונים יש מספר שונה של חוליות. עמוד השדרה מורכב מעשרים וארבע חוליות מהצוואר עד למותן ועוד כשמונה עד עשר חוליות נוספות שחלקן מאוחות בעצם העצה ובעצם העוקץ. בין חוליות עמוד השדרה מפרקים נעים המאפשרים כיפוף ויישור במישור החזיתי ובמישור החיצי ופיתול במישור האופקי. החוליות מופרדות על ידי טבעות סחוס (דיסק בין-חולייתי) המכילות חומר ג'לטיני, שבמצב בו עלולה להתערער היציבות (כגון נשיאת משקל כבד) הן סופגות לחץ של עד מאות קילוגרם לכל סמ"ר‏‏[1]. הדיסקים בולמים את הזעזועים המופעלים על עמוד השדרה. בתוך החוליות עובר חוט השדרה, ומתפקידי עמוד השדרה להגן על חוט השדרה המהווה חלק ממערכת העצבים המרכזית. עמוד השדרה מחובר אל הראש, בית החזה והגפיים.


החוליות מחולקות לאזורים על פי הפרוט הבא:

עמוד שדרה צווארי (Vertebrae cervicales), המכיל שבע חוליות צוואר הנושאות את הראש.

עמוד שדרה חזי (Vertebrae thoracicae), המכיל 12 חוליות אשר כל אחת מהן מחוברת לשתי צלעות, ימנית ושמאלית.

עמוד שדרה מותני (Vertebrae lumbales), המורכב מחמש חוליות הנושאות את משקל כל המחצית העליונה של הגוף. בחלקו התחתון של עמוד השדרה נמצאים:

העצה (סקרום) המורכבת מחמש חוליות מאוחות. עצם העוקץ (עצם הזנב) המורכבת משלוש עד חמש חוליות (משתנה מאדם לאדם), למרות שבעצם נאחזים מספר שרירים, נראה שזהו שריד אבולוציוני שכיום אין לו תפקיד מוגדר. לעתים נדירות נולדים ילדים עם המשך קצר לעמוד השדרה, אשר מוסר בניתוח עם לידתם.

[עריכה] קופסת הגולגולת

קופסת הגולגולת מורכבת מ-28 עצמות מאוחדות יחד, היא מגינה על המוח. בתינוקות שזה עתה נולדו מכילה הגולגולת 45 עצמות, כאשר חלקן מתאחה במשך הזמן. 8 מהעצמות מהוות את עצמות הגולגולת, המקיפות את המוח, 6 עצמות נמצאות באוזניים והשאר - את עצמות הפנים. 14 עצמות הפנים מורכבות משישה זוגות של עצמות ועוד שתי עצמות שאינן חלק מזוג. הלסת התחתונה היא העצם היחידה בגולגולת החופשית להתנועע.הגולגולת מגינה על המוח מפני פגיעות. התפתחותה האבולוציונית של הגולגולת מאפשרת במקביל למוח לגדול ולהתפתח במרוצת הדורות, וכתוצאה מזאת - אפשרה לייצורים להפוך מפותחים ונבונים יותר. התפתחות הגולגולת אפשרה גם התפתחות משופרת של כל האיברים והמבנים המצויים בַפּנים: העיניים, הפה, השיניים, ואף.

[עריכה] הצלעות

קשת הצלעות כוללת 24 צלעות. היא מגינה על הלב ועל הריאות.


באדם, יש שנים עשר זוגות צלעות. בחלק קטן מהאוכלוסייה, אפשר למצוא זוג נוסף או חסר. הצלעות מכונות הראשונה, השנייה ועד השתים עשרה, לפי החוליה החזית המופרקת אליהן. לדוגמה, הצלע הראשונה מופרקת עם החוליה החזית הראשונה (T1), הצלע השנייה מופרקת עם החוליה השנייה (T2) וכן הלאה. תפקיד הצלעות הוא להגן על הריאות, הלב וכלי הדם הגדולים. הצלעות נעות כ-14,000 פעמים ביום. צלעות האדם נעות בכל פעם שאנו נושמים- סה"כ 5 מיליון פעם בשנה.



[עריכה] סוגי הצלעות

סך-הכל יש 12 זוגות של צלעות, שאותן מחלקים לשלוש קבוצות, על פי חיבורן למבנים הסמוכים להן:

צלעות אמיתיות (Costae verae) - זוג הצלעות הראשון ועד זוג הצלעות השביעי - מחוברות לעמוד השדרה בצד אחד (כמו כל הצלעות) ולעצם החזה בצד השני.

צלעות מדומות (Costae spuriae) - זוג הצלעות השמיני ועד זוג הצלעות העשירי - במקום שיתחברו לעצם החזה, הצלעות המדומות מתחברות

לסחוס הצלע (Cartilago costalis) שמעליהן.

צלעות מרחפות (Costae fluctantes) - זוג הצלעות האחד עשר והשנים עשר, אינן מחוברות כלל בצד הקדמי


מבנה אנטומי

[עריכה] צלעות אופייניות

לזוג השלישי של הצלעות ועד הזוג התשיעי מאפיינים מבניים דומים. לכל אחת מהן, ראש (Caput costae) עם שני פנים (Facies articularis capitis costae) המופרדים ברכס (Crista capitis costae). הפנים מופרקים עם החוליה המיוחסת לצלע ועם החוליה שמעליה. הראש מחובר דרך צוואר לקנה הצלע (Corpus costae). באזור חיבור הצוואר לקנה, נמצאת גבשושית הצלע (Tuberculum costae), שחלק ממנה מופרק עם הזיז הרוחבי של החוליה הסמוכה. לאורך חלקה הפנימי של הצלע, נמצא חריץ (Sulcus costae), המגן על העצב וכלי הדם הבין צלעיים.



[עריכה] צלעות לא אופייניות

צלע ראשונה (Costa prima‎) - הרחבה ובעלת העיקול החד ביותר מכל הצלעות. בראש הצלע משטח פנים אחד ובהתאם, הצלע מופרקת עם החוליה החזית הראשונה בלבד. לצלע הראשונה שני חריצים המגנים על כלי הדם התת-בריחים.

צלע שנייה (Costa secunda ‎) - דומה בצורתה לצלע הראשונה, אך צרה יותר ומעוקלת פחות. מאופיינת בגבשושית נוספת אליה מתחברים שרירים.

צלעות 10 עד 12 - בעלות משטח פנים אחד. צלעות 11 ו12 הן קצרות במיוחד, חסרות גבשושית וצוואר ומסתיימות לפני כל חיבור לכלוב הצלעות.

[עריכה] האגן

בנוי גם הוא מעצמות רבות אגן האישה רחב יותר מאגן הגבר כדאי לאפשר את יציאת התינוק בעת הלידה.

האגן הוא מבנה גרמי שממוקם בבסיס עמוד השדרה. תוצר של שלוש עצמות שהתאחו בבוגרים,האגן מחבר בין עמוד השדרה לגפיים התחתונות בחיבורו לעצם העצה דרך מפרק העצה והכסל מצד אחד ודרך מבנה באגן בשם ה"מרחשת", שהיא ה"מכתש" של המפרק הכדורי של הירך בצד הגפיים. האגן, סימטרי במרכיביו ובמראהו, אך לא רגיל בצורתו, עשוי משלוש עצמות בכל צד. שני חצאיו של האגן מופרקים בחלקם האחורי עם עצם העצה. מלפנים מתחברים שני החצאים דרך "מאחה עצמות החיק". סך החיבורים מעניקים לאגן מבנה טבעתי רחב וחזק (בעל יכולת תנועה מעטה בדרך כלל).

[עריכה] העצמות הן איברים חיים

הן מכילות מלחים, מניירלים, במיוחד מלחי-סידן, המאפשרים להן לחזור ולהתאחות לאחר שנשברו, וכן מכילות את מח העצם, שבו מיוצרות מידי יום ביומו, מליוני כדוריות אדומות, העוברות לזרם הדם ומשמשות להובלת חמצן לכל מקום בגוף. העצמות מחזיקות את הגוף, הן גם מגינות על האיברים הרגישים.

חתך בעצם
חתך בעצם

העצם הארוכה ביותר בגופינו היא עצם הירך. הקצרה מכל עצמותינו נמצאת בתוך האוזן. אורכה מילמימטרים ספורים בלבד. העצמות אינן יכולות להתכופף. כדאי לבצע תנועה בגופינו, עלינו להניע עצמות רבות. החיבור בין קצות שתי עצמות, המסוגלות לנוע, זו לעומת זו, נקרא מפרק.

[עריכה] שרירים

שריר, רקמה בגוף המורכבת משורה של תאים בעלי כושר מתיחה והתכווצות. כושר זה מאפשר להם לגרום לתנועות של הגוף ושל מערכות שונות בתוכו.

תאי רקמת השריר בנויים מסיבים בעלי מבנה חלבוני מיוחד, המאפשר את התכווצותם והתפשטותם. ישנם 4 סוגי חלבונים הגורמים להתכווצות: אקטין, מיוזין, טרופומיוזין וטרופונין. את השרירים מפעילה מערכת העצבים . שלוחת תא העצב (האקסון) מסתיימת על פני השריר במבנה הנקרא סינפסה. כשמגיע גירוי עצבי לסינפסה, משתחרר ממנה חומר מתווך של מערכת העצבים (אצטילכולין), הנקלט באזור מיוחד בשריר וגורם להפעלתו.


בגוף האדם מצויים 650 שרירים. השרירים הם המניעים את העצמות


השרירים המפוספסים מחוברים אל העצמות.

מורכבים מהמוני סיבים ארוכים וגמישים, המסוגלים להתכווץ ולהתרופף.

כאשר הסיבים מתכוצים ומתרופפים, מניעים השרירים את עצמות השלד

הלב הוא שריר מיוחד במינו:

אין הוא נשלט אל פי רצונינו, ואם זאת הוא מפוספס.

הוא מאפשר את פעולת הגוף כולו.

אם יחדל לדפוק, יפסיקו החיים.


קימים שני סוגים שונים של שרירים:

[עריכה] שרירים מפוספסים

המניעים את עצמות השלד

שריר הקיבורת (שריר הזרוע) הדו-ראשי ושריר הזרוע התלת-ראשי הם שניהם שרירים מפוספסים.

הם פועלים ביחד.

כאשר השריר הדו ראשי מתכוץ, מתרופף השריר התלת-ראשי והאמה יורדת.

פעולת השרירים המפוספסים מבוקרת ע"י המוח בדיקנות רבה.

אין אנו מתקשים כלל לקמץ את ידינו לאגרוף.

אולם אין זה כלל פשוט לזקוף את הזרת כאשר ארבע האצבעות קמוצות.

לשם כך אלינו להתרכז במיוחד.

[עריכה] שרירים חלקים

המביאים בתנועה את איברי הגוף הפנימיים, כמו הקיבה והראות.

השרירים החלקים פועלים אוטומטית, ללא שליטה של המוח.

כאלה הם השרירים המקיפים את הוושט.

מבלי שתועבר אליהם כל פעולה מן המוח, הם פועלים מעצמם להעברת המזון אל הקיבה.

[עריכה] למה ואיך שרירים נתפסים?

שלושה סוגי שרירים בגופנו, השונים בתפקידם ובמבנם: שריר חלק הפועל באופן לא רצוני וגורם להתכווצות והרפיית כלי דם ומערכת העיכול.
שריר בגוף האדם
שריר בגוף האדם

שריר הלב המתכווץ ומתרפה באופן קצבי, ושרירים משורטטים, המפעילים את שלד גופנו.

השרירים מהווים קרוב למחצית משקל הגוף, וכשליש מחלבוני הגוף נמצאים בהם. תאי רקמת השריר בנויים מתאים גדולים וארוכים הגורמים להתכווצות מהירה. הם מחוברים ברובם לעצמות, ומופעלים על פי הוראות ממערכת העצבים.

שרירי השלד מצויים בתוך קרום רקמת חיבור המחובר לגידים בקצות השרירים. השרירים עצמם בנויים מסיבים האסופים באגודות שריר ועטופים ברקמת חיבור.

כל סיב שריר מכיל תאי שריר שבתוכם סיביות שריר (מיופיברילות) הנמתחות ונרפות. התקצרות המיופיברילות גורמת להתכווצות השריר, והתארכותן להתרפות השריר.

התכווצות שריר נגרמת בשל מתיחה או קריעה של סיבי השריר, לרוב בשל תנועה רחבה מדי ממגבלות התנועה של השריר, או בשל מאמץ כבד על השריר. במקרים קלים רק סיבים אחדים של השריר נפרדים זה מזה ומרקמות החיבור שסביבם או נקרעים, אולם במקרים חמורים קריעת סיבי השריר ורקמות החיבור סביבו גורמת לפגיעה בתפקוד השריר, לנפיחות ולכאבים עזים.

הפגיעה במבנה התקין של השריר גוררת איתה שינויים כימיים רבים. התגובה העקרית לאחר הפגיעה בשריר היא דלקתית: מתווכים כימיים רבים מתחילים לזרום לאיזור, בהם היסטמין, סרוטינין, ברדיקינין ופרוסטגלנזינים. כימיקלים אלה מרחיבים את כלי הדם ומגבירים את חדירות כלי הדם.

כתוצאה מהרחבת כלי הדם ויציאת נוזלים מתוכם, זולגים חלבונים אל סביבת השרירים. התוצאה של שני תהליכים אלה היא אודם נפיחות וכאב באיזור. מספר שעות עד ימים מהפגיעה בשריר מתחיל תהליך הבניה המחודש של הרקמות וסיבי השריר.

תאים מסוג פיברובלסטים מתחילים ליצור קולגן וצלקת סביב השריר. בשלב זה השריר עדיין פגיע מאוד, וחזרה לפעילות הגופנית תביא להרס נוסף של השריר ולפגיעה בתהליך הריפוי. לאחר יציאת הצלקת ותיקון של השריר שנפגע, מתחיל הגוף לפנות את "חומרי הבניין".

אז למה בעצם השריר נתפס מלכתחילה? זו עוד דרך של הגוף להגן עלינו מפני תנועות חדות מדי, ממושכות מדי או כבדות מעבר לגבולות היכולת של השריר. הבשורה היא שיש מה לעשות, והרבה!, כדי למנוע את המצב וגם כדי להקל על שריר תפוס.

[עריכה] שרירי הלב

שריר הלב (Myocardium) הוא הרקמה המקנה ללב את היכולת להתכווץ ולהתרפות ובכך היא מקנה לו את היכולת להזרים את הדם במחזור הדם הריאתי ומחזור הדם הסיסטמי. בכל תא בשריר הלב יש גרעין אחד.

שריר הלב מורכב מתאי שריר מתמחים עם יכולת שאיננה נשלטת על ידי רקמות שריר במקום אחר בגוף.

שריר הלב, בדומה לשרירים אחרים, יכול להתכווץ, ובנוסף, הוא יכול להפיק פעילות חשמלית, בדומה לתאי עצב.

אספקת הדם לשריר הלב מגיעה אליו באמצעות העורקים הכליליים.

חסימה של עורקים כליליים על ידי טרשת העורקים ו/או פקקת יכולה לגרום להתקף לב.

ישנם מספר נגיפים שיכולים לגרום לדלקת של שריר הלב, הידועה כמיוקרדיטיס.

קרדיומיופתיות הן מחלות של שריר הלב ובמקרים רבים הגורם להם הוא מוטציות גנטיות.

כישלון של הלב להתכווץ כראוי (מכל סיבה שהיא) מכונה לעתים אי ספיקת לב. למרות זאת, המונח המתאים למצב זה הוא אי ספיקה של שריר הלב. אי ספיקת לב הוא מונח כללי המתייחס למחלות לב קשות הנגרמות מסיבות רבות (אי ספיקה של שריר הלב, מחלה של שסתום הלב, היפרטרופיה של החדרים) ומסתיימות בחוסר יכולת של הלב לשמור על לחץ מילוי תקין ו/או זרימת דם מופחתת לגוף בזמן מנוחה או פעילות גופנית. אי ספיקה של שריר הלב המסתיימת באי ספיקה של הלב כולו גורמת לקיצור תוחלת החיים ולהפחתה באיכותם.

[עריכה] שרירי השלד

שרירי השלד (שריר משורטט) הם שרירים שמאפשרים את תנועת חלקי הגוף או הגוף כולו. תפקודם נתון לשליטה מודעת או רצונית, ורובם מחוברים בגידים לעצמות השלד.

שרירי השלד
שרירי השלד


כל שריר שלד נתון במעטפת שריר. מעטפת שריר היא קרום חזק של רקמת חיבור המתמזג עם הגידים שבקצות השרירים. הגידים של שרירי השלד נמצאים בצידו החיצוני של השריר או שזורים בתוכו. השריר נחלק לאגודות על ידי חיץ השריר (רקמת חיבור דקה). כל אגודה כזו בנויה מסיבי שריר, העטופים ברקמת חיבור עדינה, ומורכבים מתאי השריר. קוטר סיבי השריר באדם הבוגר נע בין 100-10 מיקרון, וארכם נע בין מילימטר אחד ועד כמה סנטימטרים. תא השריר הוא תא גדול מאוד ומרובה גרעינים. קרום תא השריר קרוי סרקולמה (Sarcolema), והפרוטופלזמה שלו קרויה סרקופלזמה. כל תא שריר מכיל סיבוני שריר (Myofibrils) המסוגלות להימתח באופן פאסיבי ולהתכווץ באופן אקטיבי. סיבוני השריר מורכבים מסרקומרים ומראם במיקרוסקופ אור כולל סדר מחזורי של קטעים בהירים (פס I) וכהים (פס A) לסירוגין, המשווים לשריר מראה משורטט. התקצרות סיבוני השריר יחד, מביאה להתכווצות השריר. סיבי שריר שלד שונים מבחינה תפקודית, ניתן לזהות שני סוגי סיבי שריר: סיבים איטיים (אדומים) וסיבים מהירים (לבנים). סינרגיסט - שריר המבקר ומתאם תנועה או מנטרל תנועה מיותרת בזמן הפעלת מפרק. למשל שריר הזרוע התלת ראשי המנטרל את פעולת כיפוף המרפק כאשר שריר הזרוע הדו ראשי מסובב את האמה כלפי מעלה, או למשל השריר השוקתי הקדמי ופושט האצבעות הארוך המנטרלים הדדית את האינוורסיה והאיברסיה שהם יוצרים ומפיקים יחד תנועת כפיפה גבית בקרסול.

שרירי השלד פועלים לעתים יחד עם שרירים אחרים לביצוע תנועה מסוימת ואז הם מכונים אגוניסטים, כמו שריר הזרוע הדו ראשי ושריר הזרוע האגוניסטים ששניהם מכופפים את המרפק. שרירים המבצעים תנועה הפוכה לשרירים אחרים מכונים אנטגוניסטים, כמו שריר הזרוע התלת ראשי (פושט של המרפק) האנטגוניסט של שריר הזרוע הדו ראשי (מכופף של המרפק).

שרירים יכולים לפעול במספר תפקידים על פי הנדרש וכן הם יכולים להיחשב כאגוניסטים או כאנטגוניסטים. לדוגמה, שריר הזרוע התלת ראשי הוא מניע ראשי בפשיטת המרפק, שריר עזר בפשיטת הכתף, שריר מייצב בזמן עמידת ידיים וסינרגיסט בסיבוב האמה כלפי מעלה. שריר הזרוע הדו ראשי הוא אנטגוניסט לשריר הזרוע התלת ראשי שכן הראשון מכופף את המרפק והשני פושט אותו, אך גם אגוניסט לשריר הזרוע בעת כיפוף המרפק שכן שניהם פועלים יחד לכיפופו.


אימון הקשור במאמץ רב על שריר רצוני מסוים, כגון אימון משקולות, מאפשר גדילה של השריר על ידי כך שהוא גורם למיקרו-טראומה בשריר, כלומר נגרמים בו קרעים זעירים. בתגובה פותח הגוף בתהליך של תיקון הקרעים, המביא לגדילה של תאי השריר שניזוקו באימון. תהליך זה של ריפוי ובנייה של השריר עשוי לדרוש כ-48 שעות. הקרעים הזעירים תורמים הרבה להרגשת הכאב המורגשת לאחר המאמץ.

לחלופין, במצב של תת תזונה, כאשר הגוף זקוק לחלבונים לשימושים חיוניים אחרים ואין חלבונים זמינים במחזור הדם, מביא הוא לתהליך של קטבוליזם בו הוא מפרק חלבונים ישירות מתאי השריר, תוך כדי הקטנתם. מסיבה זו אנשים הסובלים מרעב מאבדים מסת שריר.

ככל הידוע כיום אין יצירה של תאי שריר, ומתקיימים רק תהליכים של פירוק ובניה. קיימים תאים מיוחדים הנקראים תאי לוויין (satellite cells). תאים אלו נמצאים בצמוד לסיבוני השריר והם תאים מלווים - שניהם עטופים יחד במעטפת השריר. לתאי הלווין יש יכולת חלוקה שלאחריה הם מתאחים עם סיבוני השריר. בתהליך זה נוסף לתוך סיב השריר גרעין וכן נפח הציטופלסמה גדל, והתוצאה היא למעשה הגדלת מסת השריר.

[עריכה] מחלות השריר

מחלות דלקתיות:
  • שערוניות - דלקת הנגרמת על ידי טפיל החזיר.
  • מיוסיטיס - דלקת רקמת השרירים.
  • פולימיוזיטיס - דלקת רב שרירית שגורמיה אינם ידועים.
  • מחלות ליקוי (ליקוי מבני וכו'):
  • המחלה ע"ש מקארדל - נגרמת בעקבות ליקוי שמונע את ניצול החומצה הלקטית.
  • המחלה ע"ש דושן -

מחלות נוספות הן סרטן של רקמת השרירים ותמס שריר.

  • סרקופניה (sarcopenia), בעברית נקראת לעתים דלדול שריר השלד, היא ירידה במסה ובכוחם של שרירי השלד. מופיעה בדרך כלל בגילאים שאחרי גיל העמידה ויותר אצל גברים מאשר אצל נשים. תוצאת דלדלול שריר השלד היא הגבלות בתפקוד, עלייה בסיכון לנפילה ולשברים בעצמות ותשישות.

[עריכה] מקורות מידע

שלד - ויקיפדיה

עמוד השדרה - ויקיפדיה

צלעות - ויקיפדיה

אגן - ויקיפדיה

YNET למה נתפסים השרירים ?

כלים אישיים