יְבָרֶכְךָ יהוה וְיִשְׁמְרֶךָ:

יָאֵר יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:

יִשָּׂא יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי אֲבָרְכֵם.

– במדבר ו, כב-כז

עבודת שורשים של אורי כהן

מתוך Biopbek

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עבודת שורשים של אורי כהן

אבי כשהיה קטן
אבי כשהיה קטן
אבי וחברו
אבי וחברו
אבי, סבי יוסי, וסבתי שוש
אבי, סבי יוסי, וסבתי שוש
אמי בילדותה
אמי בילדותה
אמי ואחותה
אמי ואחותה
אמי ואחותה כשהיו קטנות
אמי ואחותה כשהיו קטנות


1) מבוא על משמעותה של עבודת השורשים

עבודה זו היא הזדמנות טובה עבורי ללמוד על תולדות משפחתי המורחבת, בני המשפחה הקרובים לי וכן ארגון חיי האישיים.

במהלך חיי מעולם לא עצרתי לרגע לחשוב מה מוצאם של הורי, סבי וסבותי, מעט מאוד שמעתי סיפורים הקשורים בילדותם, או חוויות מיוחדות שאירעו בחייהם.

עבודת השורשים מאפשרת לאסוף את כל האינפורמציה, להדוודע לסיפורים המשמעותיים הקשורים בבני משפחתי, ובכך להעשיר את עצמי, ישיעותיי והתחברותי לזהותי האישית. אני מאמין שגם בני משפחה יכולים להתרם מעבודה זו, שכן זו

אפשרות עבורם לשחזר זיכרונות עבר, חוויות ילדות ולגולל בפניי את סיפורי חייהם.

בעבודה זו יוצג עץ משפחתי, התייחסות לעצמי: שמי, תאריך, ומקום הולדתי, תחביבי ומאורעות בחיי.

ובנוסף אספר על משפחתי וסיפורי חייהם, מנהגייהם ותחביביהם.

אני מקווה בהנאה רבה אשמע את סיפורי קרובי ובוודאי אלמד דברים לדשים ומפתיעים. חשוב לי להרחיב ולהעמיק את ידיעותיי בכל הקשור לשורשי, המשפחה אשר אני מהווה חלק ממנה והיא מהווה חלק ממני.



2) לספר על עצמי ידעתי

שמי אורי, אמי בחרה לי את השם. לאחר חיפוש ברשימה של שמות הפירוש לשם הוא " האור שלי" ולכן אמי בחרה את השם הזה.

נולדתי בבית חולים רמב"ם בתאריך 28/9/97 והלידה הייתה אמורה להיות ב15/9/97 הלידה הייתה קשה יחסית וארוכה (גם אז הייתי עקשן ועצלן כמו היום :))

בילדותי אהבתי מאוד: פאזלים, לגו, מחשב, וכלי נגינה.

אהבתי מאוד בגן לעשות מופעים ולשיר ולנגן ואלה היו תחביבי העיקריים.

תחביב שמלווה אותי עד היום הוא לגו אנימאוד אוהב לגו הוא מעניין ועוסק בתחום ארכיטקתורה וזהו נושא מעניין בעייני.

תחביב אהוב עליי ביותר הוא מחשב, אני מאוד אוהב לעסוק במחשבים מלבד משחקים אלא גם להבין כייצד הם פועלים.

עוד מכשיר טכנולוגי שאהוב עליי מאוד זה הpsp מכשיר נייד שמלווה אותי כמעט לכל מקום.

אני מאוד אוהב מוסיקה:לנגן בגיטרה, לשמוע מוסיקה בחדר, ללכת לקונצרטים...

זה מה שאני יודע לספר על עצמי.



3) אמי מספרת

אמי שירלי, נולדה ב-20 לספטמבר 1968 בחיפה, בת בכורה לסבי ולסבתי.

אמי זוכרת ילדות מאושרת ברמות רמז.

בילדותה רקדה בלט ונגנה על פסנטר כמה שנים.

אמי זוכרת שבילדותה היא וחברותיה אהבו לשחק בקפיצה בחבל, לרכב על סקטים ובילדות המוקדמת אהבו לשחק "כאילו" אמא ובת, מורה ותלמידה וכו'...

כשהייתה בת 10 עברו להתגורר בנווה שאנן. היא זוכרת את המעבר כדבר מרגש היה לבית חדש, הדירה הייתה גדולה ומרווחת, ולראשונה אמי ואחותה ישנו בחדרים נפרדים. אמי זוכרת קשרים קרובים ווהדוקים למרות שוני כישוריהם.

אמי הייתה תלמידה שקדנית, שיעורים העתיקה לעיתים נדירות, ולבחנים התכוננה עד השעות הקטנות...

יחד עם זאת היא לא ויתרה על סדרות הטלוויזיה האהובות: בית קטן בערבה, "קו אונידין", "האחים" ועוד, ומשום כך הכנת השיעורים הייתה נמשכת עד הלילה.

אחותה רוית הייתה ספורטאית מצטיינת, התעמלה התעמלות אומנותית בשלב מאוחר יותר ובשנים מאוחרות יותר רקדה בלט עד לשנים מאוחרות יותר.

בגיל 11 התחילו ללכת לתנועת נוער "השומר הצעיר". הפעולות היו זכורות לה מאוד, משאירות בסוף חותם, מסר למחשבה.היו הרבה טיולי מחנאות וכתובות אש.

אמי אהבה ללכת להרקדות בקן התנועה. דברים שזכורים לה מאוד הם חגיגות יום העצמעות שהיו מצעדי לפידים יוצרים מעגלים ורוקדי ריקודי עם.

בגיל 16 התחילו לצאת לדיסקוטקטים. מוסיקת הרוק והפופ החלו לתפוס מקום בחייה המתבגרים...

במיוחד אהבה את להקת "אבבא" אמי הייתה אספנית לגבי הלהקה כגון: תקליטורים, תמונות או כל פרסום של הלהקה אמי אספה.

בתיכון למדה אמי במגמה ביולוגית מתכוננת לבגרויות החליטה לקחת שיעורים פרטיים במטמטיקה.

והמורה המדהים החתיך המקסים ומוכשר החכם וציני לא היה מאשר אבי. אמי ואבי התאהבו ולאחר הצבא התחתנו (למרות פער הגילאים בינהם)

אמא לימדה בתיכון בקריות, וריכזה את מדעי החברה. אחר כך התקבלה לעבוד כיועצת בביה"ס ליאו באק.

אמא מסיימת שהיא אוהבת את עבודתה בייעוץ וממשיכה ללמוד בתחום.


אמי ואני

אמא ואני בקשר מאוד קרוב היא: נחמדה צינית ומשתפת פעולה (גם בנוגע לדברים שקצת גסים יותר) אם אמא אני אוהב לבלות: לראות סרטים, לעשות שיעורים.

אמא היא הדמות המרכזית בחיי היא עוזרת לי בשיעורים בבית הספר היא משגיחה עליי ועוזרת לי בכל דבר וגם אני קצת יורד עליה וקורא לה "אסקימואית" כי קר לה כל הזמן.

אני בטוח שללא אמא לא הייתי מסתדר בכלל.

קשה לי מאוד להיפרד ממנה ושאני נפרד אני נורא מתגעגע.

בקיצור: אני אוהב את אמא שלי הכי בעולם!!!


4) אבי מספר

אבי קובי נולד בליפה, בקריית אליעזר ב- 1959, הבכור מבין שלושה אחים.

בילדותו אהב לשחק משחקי כדור: כדורגל, כדורסל... לרכב על אופניים ולשחק משחקי חברה כמו "הדגל" בניית מחנות על עצים ועוד...

לאחר תקופה עברו לשדרות רוטשילד, כאשר סיים את ביה"ס היסודי. בשד' רותשילד היו לו משטחי דשא ענקיים והמה ילדים.

לאבא זכורה ילדות כאשר בילה את רוב זמנו מחוץ לבית עם חברים משחקים עד הערב עד שהאימאות של הילדים היו קוראות להם הביתה.

בהתחלה היה אבא שלי בצופים ולאחר מכן עבר לנוער העובד.

המוסיקה שאבי אהב זה מוסיקת רוק: ג'נסיס, פינק פלוייד, קווין ועוד...

החיים היו קלים ואבי ומשפחתו היה להם אוטו אז בשבתות נהגו לצאת לטיולים.

תקופת ביה"ס עברה עליו מעניינת ושקטה.

אבי מתאר את ביתו כבית משפחתי ואוהב סבתי הקדישה את חייה בגידול האחים, הבית היה מאוד מטופח.

סבתא הייתה מוכשרת מאוד עשייה ידנית: בישלה ואפתה מעדנים של ממש, תפרה בגדים, ציירה ופיסלה. היא הייתה חרוצה ואם מסורה.

סבי התפרנס בכבוד אולם מצבם הייה ביינוני ( לא היו עשירים ולא עניים) שלושת האחים היו בחדר אחר והצליחו להסתדר למרות חוסר הפרטיות.

אבי שירת בחיל התותחנים בתפקידים שונים כגון: מפקד צוות, מדריך בביה"ס לטירונים ןהשתתף במבצע ליטני ומלחמת שלום הגליל.

לאחר מכן אבי למד בטכניון הנדסה חקלאית. (בזמן זה סבתי חלתה ונפטרה ולאבי קשה לדבר על זה ואמי מוסיפה פרטים).

אבי לקח על עצמו כמעט את כל עבודות הבית ונאלץ לתפוס חסות על אחיו הצעירים.

סבי היה נתון בשיברון עמוק והתקשה לתפקד.. בשלב כלשהו עבר להתגורר עם חברתו בקיבוץ.

תקופה זו לימדה את אבי את חובות הבית הבסיסיים. אחיו הצעיר היה אז בן 13 ואבי שימש לו כאב וכאם ועזר לו בלימודים ותמך בו. תקופה זו גיבשה את שלושת האחים מאוד.

כשאבי סיים את לימודיו הטכניון פגש את אמי. אבא לימד הרבה תלמידים ואמא הייתה אחת מתלמידותיו.

אמי הייתה צעירה והסס אם "להתחיל איתה" אך אמא הייתה יוזמתית ולא הסתירה את רגשותיו אליו.

כאשר אמי סיימה את לימודיה עברה להתגורר עם אבי ואחיו. אבי שכנע את אמי לא להתגייס (כנראה חשש לאבדה) והציע לה נישואין.

אבי אדם חרוץ מאוד עושה את עבודות הבית ומכין לנו עוגות שמרים (מעדנים) וזהו תחו שהוא מצויין בו.

אבא שלי פתח חברה שנקראת "שושיק טכנולוגיות" (שושיק זה שוש שם אמו של אבי) ותחום זה עוסק באופטיקה.


אבי ואני

עם אבא כיף להשתולל לבלות ללכת לכל מקום איתו, אפילו שיש בינינו הרבה מריבות בכל זאת אנחנו מסתדרים וצוחקים.

מאבא לקחתי את תכונת הציניות שלו ואנחנו מצחיקים אחד את השני מאוד. אבא שלי הוא דמות מאוד חשובה בחיי (אפילו שאני מאוד כועס עליו) ועוזר לי בכל דבר

עם אבא שלי כיף כמעט כל הזמן.

אני חושב שאבי אדם חכם מאוד יודע לתת עצות במקום ויודע לדבר ישירות וברור.

בקיצור: עם אבא קשה להתמודד בריב אבל שלא הוא יכול להיות אדם נהדר!!!!!!


5) סבתא מספרת

סבתי, הדס, נולדה בחיפה, 1945 וגדלה בהדר.

להוריה היתה חנות לדברי חשמל וכילדה נאלצה לשהות בבית שעות רבות לבד.

הקשרים בין סתבי להוריה היו הדוקים, חמים ואוהבים. למרות שהוריה היו מאוד עסוקים בלטפל בה ובאחיה.

סבתי הייתה ספורטאית מצטיינת: השתתפה בתחרות ריצה בחיפה וזכתה מקום "1" !!!!!!

בגיל 12 הצטרפה לתנועת הנוער "השומר הצעיר" הפעולות היא מספרת היו:עריבויות, וחינוכיות ובחופשים יצאו לעבוד יחד בקיבוצים.

המוסיקה שסבתא אהבה הייתה להקת החיפושיות (the beatles), אלביס פרסלי, פול אנקה...

הספרים האהובים על סבתי היו: האסופית, נשים קטנות ובעיקר הספר שריגש אותה ביותר היה "הלב".

סבתי חלקה את חדרה עם אחיה ושמו עמי היא מתארת אותו כאח נפלא סבלני סלחני ודאגן.

כדי שסבתא לא תהיה בבית לבד כל הזמן. וגם שעמי הלך לחבריו דאג לקחת את סבתי ביחד איתו כדי שלא תהיה לבד.

המשחקים אשר שיחקה באותה תקופה: חמש אבנים, קלאס, קפיצה על חברל, המלך אמר...

בגיל 18 סבתא התגייסה לצבא ושירתה בצריפין החיל כללי כפקידה אצל קצין אספנות. הצבא היה לה קשה בגללל שנחשבה "ילדה מפונקת" מכיוון בהייתה קשורה מאוד להוריה.

הדרך בה הייתה יכולה לתקשר עם היריה היו מכתבים ( לא היה אז sms או אי מייל אז זאת הייתה הדרך היחידה) תקופת הצבא מאוד השפיע אל חייה של סבתא.

סבי וסבתי הכירו סמוך לזמן הגיוס, במסיבה. חברה משוטפת הכירה ביניהם. הם הופתעו כי אם סבתי ואביו של סבי היו חברים אז בפולניה. המשפחות אשר היו שם היו מקורבות.

סבי וסבתי היו חברים 4 שנים ולאחר שהשתחררו מהצבא התחתנו. כעבור שנה נולדה אמי, וסבתי פרשה ממקום עבודתה של חברת ביטוח כדי להקדיש את חייה "לאמהות".


סבתא ואני

סבתא ואני מאוד קשורים זה לזה היא קוראת לי "המלך שלה" כי יום אחד נתקענו מחוץ לבית ללא מפתח והצלתי אותה בעזרת שלקחתי מפתח מאחי "באומץ לב".

אני עם סבתי מאז שאני זוכר את עצמי אני זוכר אותה כ: חייכנית, מצחיקה, נחמדה ו"גזעית".

עם סבתא אני מדבר על כל בעיה והיא עוזרת לי לפתור אותה.

אני משחק איתה בכל פעם שהיא באה שש בש וכיף שיש משהי מקשיבה, ומצחיקה.

ולפעמים שאני רוצה להירגע אין כמו להתפנק אצל סבתא בבית להירגע ולהיות במחשב או לשחק איתה.



6) סבא מספר

סבא יונה נולד ב - 6 ילוני 1944. תאריך זה נחשב מפורסם, מפני שהיה זה יום הפלישה לנורמנדיה ( כוחות הברית נחתו בנורמנדיה שבצרת וניסו לדחוק את הנאצים לגרמניה).

סבא הוא האמצעי מבין 3 אחים ושמם: צביקה ויעקב. סבא זוכר יחסים טובים עם אחיו הבכור צביקה שהיה דואג לקחת אותו לערבי כיתה.

סבא למד בצעירותו בבי"ס "גאולה" ואחר כך הפך לתיכון "חוגים". כתלמיד היו לו עליות ומורדות אביו מאוד הקפיד על למודיו וכשהיה מקבל ציון נמוך במבחן היה סוטר לו.

סבי זוכר שההתנהלות בבית הייתה צייתנית וקשובה. שהוריו היו עובדים במעדנייה והיו קמים מוקדם לשם כך. ארוחות הערב היו משוטפות לכל בני המשפחה.

חגים הזכורים לסבי היו מאוד חגיגיים, אפופי התרגשות. היו חוגגים בבית סבתו (הורי אמו), היו נהנים ממאכלים מסורתיים ייחודיים לחג, היו הולכים לבית הכנסת כאמו הייתה דואגת להופעתם החגיגית

של שלושת הבנים: בגדים לבנים מעומלנים ומגוהצים היטב ותספורות קצוצות...

סבא לא היה פעיל פעיל בתנועות נוער ושעות בילה בחדרו נהנה ממוסיקה קלאסית (שממנה נהנה עד היום) וקורא ספרים כגון:"תותחי נברון", "קרל מאי", "המעיין המתגבר" ועוד...

מידי שבת היה הולך עם חבריו לסרט.

בצבע סבא שירת בחייל הים בתפקיד נשק. שנה שירת בכנרת ושנה במפרץ חיפה.

את סבתא הכיר כשהיה חייל. הוריה של סבתא אהבו אותו אותו מאוד ומיד נוצר קשר בין שתי המשפחות על רקע הקשרים עוד בפולניה.

כאשר השתחרר מהצבע התחתן עם סבתא.

- כעבור שנה נולדה אמי אמי מספרת שסבא היה אב נפלא, חם ואוהב שהרבה לטפל בה, להקריא לה סיפורים, להכין לה מאכלים שאהבה וכו'...

לסבא היה מן תחביב בשבת לארגן טיולים הוא עשה זאת במקום עבודתו.

סבא היה אדם נורא דאגן מטבעו: הה לוקח ומחזיר את אמי ואחותה לכל מקום. סבא עובד ב"חיפה כימיכלים"


סבא ואני:

סבא יונה בשבילי הוא סבא לכל דבר למרות שנפרד מסבתי ויש לו חיים חדשים אבל אני מצליח לשמור איתו על קשר. סבא הוא אדם שמבין ויודע לפתור בעיות בשנייה.

סבא הוא אדם אותו אני מעריץ מאוד.

עם סבא אני יוצא לבילויים כגון: ללכת למסעדות, סרטים וכו'...

אני מקיים איתו פגישות ונהנה לשבת ולדבר איתו.

אני מאוד מרגיש קרוב אליו וזה אדם שיכול לעזור לי לפתור בעיות עם ההורים, הכיתה, המורה וכו'...

הוא עוזר לי לחשוב אחרת וכיף לי להיות איתו בזמן שרק של שנינו.


7) סבא רבה מספרת

סבתא שרה נולדה בפיאסקי שבפולין. שנת הלידה שלה אינה זכורה לה סבי חושב שבשנת 1916.

סבתא למדה בביה"ס שדיברו בו בפולנית ולימדו גרמנית כשפה שנייה. ובבית הם דיברו ביידיש.

אחר הצוהריים למדה בביה"ס יהודי בשם "תרבות" ובו למדה את השפה העברית גבוהה יחסית.

היא מדגימה לי במקום לומר "רוצה" יש לומר "חפצה" וכיו"ב.

בערב הלכו לתנועת נוער "ביתר" תנועה שצידדה בארץ ישראל השלמה, ביישוב היהודי ושמעו הרצאות על הציונות וישראל.

סבתא זוכרת שהיו נפגשים ביערות ומקיימים פעולות.

את סבא יוחנן הכירה בתנועת "ביתר" . סבא היה מפקד בהתנועה ואביו היה נשיאה.

משפחותיהן, הן של סבתא שרה והן של סבא יוחנן, היו עשירות ומיוחסות:

משפחתו של סבא הייתה בעלת רכוש גדול.

הם התגוררו במעין "חווה" ששיכנה את כל המשפחה המורחבת, במתחם מגוריהם היה בית כנסת ותחנות קמח שהיו בבעלותם ואירחו אנשים חשובים שהגיעו לאזור.

אביו של סבא היה ראש המשפחה. הרחוב כולו נקרא "וייזרובקה" על שם משפחתם: משפחת וייזר.

משפחתה של סבתא מכובדת אף היא. סבתא היא הייתה הבכורה מ5 אחים ואחיות.

סבתא זוכרת שגידלה את 2 אחיותיה הקטנות,תפרה את בגדיהן בעיר "לובלין" העיר הגדולה אצל תופרת יוקרתית.

סבתא הייתה אישה יפה מאוד בנשף אחד זכתה בתואר "האישה הכי יפה לנשף זה".

אביה של סבתא היה יבואן ואמה עבדה בחנות כלי בית שהייתה בבעלותם. סבתא נזכרת בגברים רבים שבאו לבקש את ידה בעבור בניהם.

סבתא באותה תקופה נהלה רומן בסתר עםם סבי. ליבה היה נתון לו והיא סירבה להצעות הנישואין האחרות...

הוריה של סבתא עלו לישראל והשאירו אותה בוורשה, אצל דוד שעבד בפרוות.

כדי לעלות לארץ היה אישורי כניסה. סבא שילם כסף רב (שוחד) כדי להשיגם, אולי לא הצליחו להשיג אישור אז בלב כבד עזבוה.

סבא יוחנן דאג שסבתא תחזור מוורשה לפיאסקי והוריו הסכימו לשכנה בביתם.

סבתא עלתה לארץ לאחר שנערך חוזהנישואין פיקטיבי עם משהו בארץ לשם כך הסכימו לעלות אותה לארץ.

סבא יוחנן הגיע מאוחר יותר בספינת הפאר "אנדריאנה". העלייה הייתה אז בלתי חוקית. הוא הגיע לבית הוריה של סבתא, ברחוב "בילו" 19. כעבור מספר חודשים נישאו בדירת ההורים. אף שמרה את הזמנת חתונתם.

הזוג הטרי השכיר דירה ברחוב הקישון. את הדירה חלקו עם משפחה נוספת. לכל המשפחה הוקצה חדר ורק השירותים והמטבח היו משותפים.

סבא יוחנןנ עבד באותה תקופה ברחוב השומר בתחנת קמח והרוויח 15 לירות לחודש זו מסכורת יחסית גבוהה.

לאחר זמן עברו לרחוב פבזנר. מלחמת העולם השנייה הייתה אז בעיצומה והם נאלצו לפנות את דירתם שישמש להם מקום מסתור.

(הוריו של סבא יוחנן ואחיו ניספו בשואה ושתי אחיו ברחו לפריס ובהמשך פתח אחד מהם בית מלון. יצחק אחיו הצעיר מתגורר בפריס עד היום.

סבי ושני אחיו נולדו בדירה זו. סבתא הפתיעה בבישוליה, מאכלים פולניים מסורתיים:"גפילטע פיש", "צימעס", "רגל קרושה", "בורשט" ועוד.

הם היו מבין הבודדים שהיה להם רכב: מכונית אוסטין עמה נסעו לים או לקולנוע.

מדי שבת היו נוסעים לקולנוע "ארמון" היו להם מקומות קבועים בבית הקולנוע.

לסבי וסבתא הייתה מעדנייה ברחוב נורדאו. שניהם עבדו קשה מבוקר עד ערב וגידלו את ילדיהם.

בגיל 75 נפתר סבא יוחנן וסבתי נשארה לבד וסבי היה לה חסר מאוד. בגיל 91 נפתרה סבתי.


סבתא ואני סבתא שרה מזכרוני הייתה סבתא נפלאה כשהייתי קטן בישלה מאכלים "מעדנים" אני זוכר שקראה לי "בובה".

אהבתי אותה מאוד ובכל פעם שהייתי הולך אז הייתה מביאה לי הפתעה טעימה (א מספיק האוכל הקודם) והיא הייתה

גורמת לי לשמוח כל כך. אני מתגעגע אליה היום וללא הייתה את העבודת שורשים לא הייתי יודע עליה כלום.

אני מרגיש שבזבזתי את זמנינו הקצר יחד ושלא שאלתי אותה על עברה ולא ידעתי אז מה אני מפסיד מסיפוריה.



8) סבא מספר

סבי, יוסי נולד בסלוניקי שביוון בשנת 1934. ב- 1935 כשהיה בן שנה עלה לארץ, ולכן אין לו זיכרונות מיוון. הוריו סיפרו לו כאשר התגוררו ביוון

ואימצו שתי בנות הגדולות ממנו ב-10 שנים ו-7 נפשות התגוררו בחדר קטן...

הבנות התחתנו בארץ עברו לאהר"ב ושם נפטרו.

סבא זוכר שבילה את רוב זמנו ברחוב כאשר החשילו אנשים עוברים ועשו הרבה מעשי קונדס.

סבא זוכר שבאותה זקופה היה מצב כלכלי קשה ולא היה ביגוד אז לבשו בעיקר מכנסי חאקי גופיות או מכסי התעמלות.

משחקים באותה תקופה לא קנו אז הם יצרו: ממקלות, דברי עץ, גרביים ישנים ועוד...

באותה תקופה אהבו לראות סרטים ולחכות אותם במציאות אז ניסו להרכיב דברים כאלו (כמו הכפות היום).

  • שאלתי את סבא מה נהגו לאכול סבא זוכר מאכלים באלקניים כגון: דגים(תפסו מקום מרכזי בארוחות), חצילים ואפונה, שעועית, אורז, ועוד...


סבא למד בביה"ס עד כיתה ו' בלבד, הוא זוכר שהיה נהוג למשוך באוזנו של תלמיד מפריע ולהוציאו מהכיתה... בסיום כיתה ו' אביו שלח אותו לעבוד ובמקביל לימודי ערב.

את לימודי התיכון למד באופן עצמאי ב"מכון הישראלי להשכלה בכתב". סבא מספר כי היה (ועדיין עכשיו) "תולעת ספרים" וקרא ספרים בלי סוף וכך רכש את רוב השכלתו.

ובנוסף הקשיב רבות למוסיקה. אז היו מעריצים את הזמרים ממלחמת השחרור: יפה ירקוני ושושנה דמארי...

השירות הצבאי היה זכור לו תקופה קשה. הוא השתתף במלחמת סיני (1956), מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפו. במלחמות איבד חברים רבים.

כאשר השתחרר מהצבע חבריו הזמינו אותו למסיבה אך סירב לבוא מכיוון שלא הייתה לו בת זוג. אז חברו הכיר לו את סבתי ולאחר כמה שנים התחתנו.

  • כיוון שסבתי נפטרה עוד בטרם נישאו הוריי, ביקשתי שיספר לי קצת על סבתי שהחמצתי...

סבתי נולדה בנובמבר 1940. ושמה שוש. היא עלתה מרומניה מבורקשט, בתחילת שנות ה-50. סבתי הייתה מורה למלאכה היא הייתה מאוד כישרונית ועבדה במועדון במרכז קהילתי דתי.

סבי מספר שהייתה לה מזג רגוע ונוח, היא הייתה מאוד סבלנית, ובמחלתה התגלתה כמאוד אמיצה. בגיל 42 הכריעה אותה מחלת הסרטן והיא נפטרה, מותירה את סבי ושלושה בנים שהיו קשורים אלייה עד מאוד.

סבא השלים את הבגרויות בעודו נשוי עם ילדים קטנים. אחר כך נרשם לאוניברסיטה ולמד סוציולוגיה וחינוך לתואר ראשון.

שנים רבות סבא ניהל מוסד ארצות בשם: "המעודנים הטכניים לנוער": מוסד שחשף את הנוער לגירויים בתחום העץ והמתכת.

מטרתו הייתה שתוך כדי התנסות, התלמידם, יזהו את הנטיות התעסוקתיות הטבעיות שלהם.

במשך כל אותן שנים עסק ביוגה כתחביב, היה משקים מידי בוקר ועושה יוגה על חוף הים.

כאשר המועדונים הטכניים התפרקו, הפך תחביבו למקצוע והיום הוא מורה הוסמך ליוגה ועושה חייל בתחומו.

לסבא ידע מקיף אודות "תורת המזרח", הוא מרצה במקומות שונים, מטפל ומנחה מורים צעירים ליוגה.

לסבא חברה מקיבוץ עין שופט, מרצה לאומנות, אשר תמיד מרתק להקשיב לה. ועמה אנו מתראים בהתכנסויות משפחתיות.


סבא ואני

סבא בשבילי הוא אדם נפלא אשר עוזר לי בכל דבר. הוא מגיע כל שבוע לארוחת ערב. ולפעמים עוזר לי

נפשית. הוא הפסיק להיות סבא "פעיל" ובגלל זה אני קצת מאוכזב מכך.

למרות זאת שהוא בא לארוחת ערב אנחנו מדברים וזה מבחינתי נחשב לכיף אמיתי.


המשפחה שלי

לאחר שסיפרתי על כל בני משפחתי עכשיו הזמן לספר על עצמינו כ מ ש פ ח ה:

הוריי מדגישים מאוד את ערך "המשפחתיות" כערך חשוב.

  • ארוחות ערב אנחנו אוכלים ביחד.
  • בשבתות אנחנו אוהבים לטייל, וחשוב להוריי שכולם יצטרפו.
  • ימי הולדת אנחנו חוגגים גם בתאריך הרגיל ואנחנו מקשטים את הבית בבלונים המון מתנות ומכינים המון אוכל.
  • כמובן אם להורים יש זמן... אנחנו משחקים ביחד:חתחתול, שח מט, שש בש ועוד...
  • אנחנו גם אוהבים להפתיע אחד את השני בכך: שאנחנו מכינים אוכל שמישהו רצה, קונים לו משהו שציפה לו...
  • אנו חוגגים גם ימים מיוחדים בימינו: ימי נישואין, סוף השנה, ותחילת השנה הדרך כלל אנחנו הולכים למסעדות שאנו אוהבים.
  • חוויות שאני זוכר הן מטיולינו בחו"ל. הטיולים מלכדים אותנו מאוד, ולמרות שינם מריבות תמיד עדיף ה"ביחד".. כיף לנו אחד עם השני, אנו לומדים לוותר, להתחשב ולעשות למען האחר.

לסיכום, אנו משפחה אוהבת וחמה אשר נהנית לעשות דברים ביחד אך גם מכבדת את הצורך של כל אחד בפרטיוץ, בזמן עצמו וחבריו.

עץ שורשים

כלים אישיים